תבע את הביטוח הלאומי: "עיקלו כספים בלי לשלוח הודעה לכתובת הנכונה"

ביהמ"ש קיבל לאחרונה תביעה (43423-05-15), בה מתח ביקורת על המוסד לביטוח לאומי ששלח את דרישות התשלום לכתובת בירושלים בה גר המבוטח כסטודנט מספר שנים לפני כן, במקום לכתובתו בחולון, המעודכנת במרשם האוכלוסין.

לקראת סוף חודש מאי 2013 קיבל המבוטח מסרון לקוני מהביטוח הלאומי לפיו הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו בשל חוב. הצעיר, שנהג לשלם את חיוביו בזמן, הופתע מאוד ופנה לאתר האינטרנט של המוסד. באתר הוא גילה שהצטבר לו חוב בסך כ-5,000 שקל, עבור דמי ביטוח לאומי שלא שילם בשנתיים בהן היה סטודנט באוניברסיטה בירושלים.

משכך, פנה המבוטח למוסד, שוב באמצעות האתר, ודרש לבטל את העיקולים. משזה לא צלח הוא פנה במכתב בו הסביר שההודעה על העיקולים נשלחה לכתובת הלא נכונה – זו שהוא התגורר בה כשהיה סטודנט – בעוד שכתובתו הרלוונטית היא בחולון, ומעודכנת במרשם האוכלוסין.

ביטוח לאומי אמנם הצר על כך שהמכתבים נשלחו לכתובת הלא נכונה, אך סירב לבטל את העיקולים עד אוגוסט 2013, המועד בו המבוטח שילם את החוב במלואו.

בשל כך, הגיש המבוטח תביעה לפיצוי בסך 20 אלף שקל בבית המשפט בתל אביב (לתביעות קטנות). לטענתו, ביטוח לאומי פעל בניגוד לחוק כשנקט באמצעי גבייה לפני ששלח את מכתבי הדרישה לכתובת הנכונה.

מנגד ביטוח לאומי טען שהמבוטח אשם במחדל שנוצר. לדבריו, כל מבוטח יודע שעליו לשלם דמי ביטוח לאומי כשאינו מועסק, גם מבלי שתישלח לו דרישת תשלום. ועם כל זאת, למבוטח נשלחו שלוש דרישות לתשלום שלא נענו ולא הושבו חזרה על ידי הדואר, לכן ההנחה הייתה שהמבוטח סרבן מס, והוטל עליו עיקול עם העתק לכתובתו בירושלים.

ביטוח לאומי הוסיף שמחלקותיו אינן מסונכרנות אחת עם השנייה, וזו הסיבה שהמכתבים ממחלקת גמלאות נשלחו לכתובת בחולון בעוד שהמכתבים ממחלקת הגבייה נשלחו לירושלים.

הליך פוגעני

השופט טל חבקין קיבל את התביעה באופן חלקי. לדעתו, הנתבע הפר את חובתו לנהוג בזהירות ובהגינות כלפי המבוטח.

השופט הסביר כי לפני שביטוח לאומי החל בהליך הפוגעני של הטלת העיקולים, היה עליו לשלוח את דרישות התשלום לכתובת המעודכנת במרשם האוכלוסין. אלא שביטוח לאומי בחר להסתמך על כתובת ישנה שהמבוטח מסר, גם לאחר שניהל עמו תכתובות חדשות, מהן עלה כי הכתובת בירושלים אינה מעודכנת.

השופט גם שוכנע שאם המבוטח היה מקבל את דרישת התשלום הוא היה מסדיר את החוב מיד, כך שהליך הטלת העיקולים יכול היה להימנע, והוסיף שעל ביטוח לאומי לנהוג במשנה זהירות לפני שהוא גובה חוב באמצעים שיכולים לגרום לנזקים משמעותיים אצל מבוטחים.

מעבר לכך, מתח השופט ביקורת על העובדה שמחלקות המוסד אינן מסונכרנות, ובעידן הנוכחי ראוי שיהיו בתיאום ממוחשב זו עם זו, מאחר שהמוסד לביטוח לאומי הוא "גוף אחד ועליו לדבר בקול אחד".

עם זאת, הסביר השופט חבקין, כי בסופו של דבר לא נגרם למבוטח נזק קונקרטי, וכל נזקו הסתכם באי נעימות ובזמן שהקדיש לביטול העיקולים. משכך, ומאחר שלדעתו מדובר בפגיעה ברף נמוך, הוא פסק לטובת המבוטח פיצוי בסך 2,500 שקל בלבד, לו יתווספו והוצאות משפט בסך אלף ש"ח.

בנימה אישית- פסיקה זו רק מדגישה את אוזלת היד של המבוטח- האזרח החלש אל מול המוסד לביטוח לאומי.

גם שהכשלים מצויים בתוך כתליו של המוסד לביטוח לאומי- הדרך הקלה היא לפתור את ההתנהלות בצורה בריונית ולשלוח הודעת עיקול על חשבונות הבנקים של המבוטחים.

מה עם הפגיעה בשם הטוב של הלקוח מול נציגי הבנק או מול גורמים אחרים- זה לא מספיק חשוב?

אילו רק היה נעשה הבירור, (שלעיתים לא מצריך יותר מהרמה של טלפון בין מחלקות באותו הבניין) – העניין היה נפתר ללא עוגמת הנפש המיותרת.