מאת: עו"ד ורו"ח חיה אביסרור שמעוני
תאריך: 17.4.2023
חוק הביטוח הלאומי מאפשר לאדם שלא יכול לעבוד, או שיכולתו לעבוד פחתה בגלל מצבו הבריאותי להגיש תביעה לקצבת נכות ולאחר שעמד בכל התנאים הקבועים בחוק (מבחן הכנסות, דרגת אי כושר, וסף נכות רפואית) לקבל קצבה בסכומים הנעים בין 2,345 ₪ ל-4063 ₪ לחודש, כשגובה הקצבה נקבע בהתאם לדרגת אי הכושר שנקבעה לאותו אדם בוועדות רפואיות המתקיימות במוסד לביטוח לאומי.
בהתאם לעמדת המוסד לביטוח לאומי ניתן להגיש תביעה לקצבת נכות כללית החל מגיל 18 ועד 12 חודשים לאחר גיל הפרישה.
מהו גיל הפרישה? המוסד לביטוח לאומי מייצר אבחנה בין גיל הפרישה לגברים שעומד על 67 לבין גיל הפרישה של נשים שנע בין 62-65 בהתאם לתאריך לידתן.
במציאות של ימינו ובפרט לאור הגידול המתמשך בתוחלת החיים אנו עדים למציאות בה גברים ונשים ממשיכים לעבוד ולהשתכר שנים רבות לאחר גיל הפרישה חרף העובדה שהם סובלים מבעיות רפואיות שמגבילות את כושרם להשתכר.
אפליה פסולה זו בין גיל הפרישה לגברים לגיל הפרישה לנשים עלתה במסגרת תביעה שהוגשה לאחרונה לביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע כשהמחלוקת נוגעת לשאלה כיצד צריך לפרש את גיל הפרישה בכל הנוגע לתביעת נכות כללית שמוגשת למוסד לביטוח לאומי על ידי עובדים שעברו את גיל הפרישה?
ובמה דברים אמורים?
הגברת עירית גלנטה עבדה כעצמאית ובתקופת עבודתה הגישה תביעה לקצבת נכות כללית עת נקלעה למצב רפואי שפגע בכושרה להשתכר. בעת הגשת התביעה הייתה הגברת עירית כמעט בת 66 שנים.
תביעתה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בנימוק שהיא אינה מבוטחת בביטוח נכות הואיל והגיעה לגיל פרישה וזאת על אף שהמשיכה לעבוד, כלומר בהתאם לעמדת המוסד לביטוח לאומי גיל לידתה קובע את גיל הפרישה ובמקרה שלה והוא עומד על 62 שנים.
גברת עירית טענה מנגד כי הוראות חוק גיל פרישה מאפשרות לאשה את זכות הבחירה להמשיך ולעבוד עד גיל הפרישה הקבוע לגבר ועל כן גיל הפרישה הקבוע הן לגבר והן לאשה הוא גיל 67.
לטענת הגברת עירית פרשנות המוסד לביטוח לאומי לגיל פרישה שונה בין גבר לאשה מביאה להפלייה בין גברים עובדים לבין נשים עובדות ולתוצאה אבסורדית המעודדת נשים שלא להמשיך ולעבוד ובכך פועלת כנגד עיקרון השיוויון וכנגד התועלת המצרפית לנשים ולחברה כולה.
בית הדין האיזורי קיבל את עמדתה של הגברת עירית תוך שהוא קובע כי עקרון השיוויון העומד בבסיס השיטה המשפטית מטרתו לעודד אנשים להמשיך ולעבוד ובמקביל תכלית גמלת הנכות הכללית להקנות גמלה למי שאיבד מכושרו להשתכר והעובדה כי המוסד לביטוח לאומי מחייב את האשה העובדת אשר הגיעה לגיל פרישה להמשיך ולשלם דמי ביטוח ואינו מעניק לה קצבת אזרח ותיק עקב הכנסותיה- מביאים לכלל מסקנה כי פרשנות המוסד לביטוח לאומי עולה כדי אפליה פסולה שאין לה הצדקה עניינית וכי אין כל הצדקה להפלות בין גבר עובד לאשה עובדת וודאי מקום שבו האשה ממשיכה לעבוד כאשר טרם הגיעה לגיל פרישת חובה.
